Étude 1 sur 3 · Jésus et les idiomes de son époque

  1. Étude 1 : Jésus et les idiomes de son époque
  2. Étude 2 : Le concile de Nicée
  3. Étude 3 : La décision de fixer la naissance de Jésus au 25 décembre
  • ישוע והביטויים הנפוצים בזמנו

    מאמר זה בוחן את השפות העיקריות ששימשו את ישוע ואת בני דורו בארץ ישראל: הארמית, שפת היומיום של העם; העברית, שפת התפילה והפולחן בבתי הכנסת; והיוונית הקוינית, שפת המנהל הרומי והחילופים התרבותיים. דוגמאות מהברית החדשה ממחישות כל שימוש לשוני וחושפות את עושרו של ההקשר הרב־תרבותי של המאה הראשונה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.16-21 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבא אל נצרת אשר גדל שם וילך כמשפטו ביום השבת אל בית הכנסת ויקם לקרא בתורה׃ויתן לו ספר ישעיה הנביא ויפתח את הספר וימצא את המקום אשר היה כתוב בו׃רוח אדני עלי יען משח אתי לבשר ענוים׃שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולעורים פקח קוח לשלח רצוצים חפשים לקרא שנת רצון ליהוה׃ויהי כאשר גלל את הספר וישיבהו אל החזן וישב ועיני כל אשר בבית הכנסת נשאות אליו׃ויחל ויאמר אליהם היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם׃
    קרא עוד
  • ועידת ניקאה

    ועידת ניקאה הראשונה (325 לספירה), שכונסה בידי הקיסר קונסטנטינוס, כינסה את הבישופים של האימפריה הרומית כדי ליישב את המחלוקת האריאנית. היא קבעה את אחדות המהות בין המשיח לאב, אימצה את אמנת האמונה של ניקאה הנמצאת בשימוש עד היום, קבעה את מועד חג הפסחא וחיזקה את הברית בין הכנסייה לאימפריה הרומית, ובכך הניחה את היסודות העקרוניים והליטורגיים של הנצרות.

    קרא עוד
  • ההחלטה לקבוע את הולדת ישוע ב-25 בדצמבר

    ועידת ניקאה (325) קבעה כללים ליטורגיים שאפשרו לדיוניסיוס אקסיגואוס לקבוע את הולדת ישוע ב-25 בדצמבר. תאריך זה נבחר מטעמים סמליים ובמטרה להחליף את חגי האלילים של היפוך החורף, ובמיוחד את ה-Sol Invictus. אף שאין אפשרות לאמת זאת היסטורית, ה-25 בדצמבר הפך לתאריך הרשמי של חג המולד בכנסייה המערבית.

    קרא עוד
להרחבה